הערבה משתרעת בין ים המלח בצפון ועד ים סוף בדרום. ראשית ההתיישבות בחבל בשנות החמישים של המאה הקודמת אז הוקמו קיבוץ יוטבתה ומושב עין יהב. החלוצים שהגיעו ליישב את הערבה, מצאו ארץ שוממה, אקלים קיצוני ומעט מאוד מים. בזכות נחישות, יצירתיות ואורך רוח הקימו המתיישבים ישובים חקלאיים לתפארת, קהילות מגובשות ורב גילאיות.
הערבה נחלקת לשתי מועצות אזוריות: חבל אילות שבדרום הכוללת אחד עשר קיבוצים שיתופיים ומתחדשים וישוב קהילתי אחד, והערבה התיכונה בצפון הכוללת חמישה מושבים חקלאיים ושני ישובים קהילתיים.
מראשית ימיה לוקחת העמותה חלק בקידום ההתיישבות בערבה דרך תכניותיה הרבות וחשיפת האזור למספר הולך וגדל של צעירים מכל רחבי הארץ. יוזמתה של קק"ל אפשרה לעמותה לקדם מהלכים ופעילויות אשר השפיעו באופן ישיר על הצמיחה הדמוגרפית בערבה.
התיישבות בערבה
ערבה זה בית
קק"ל 2040
קק"ל 2040: בעשורים האחרונים מירב המאמצים והמשאבים לפיתוח התיישבות ותשתיות מרוכזים בערים הגדולות ובמרכז הארץ, דבר היוצר ריכוזי אוכלוסייה צפופים מאוד בטווח הארוך. על מנת לשנות את המגמה יצאה הקרן הקיימת לישראל בפרויקט ישראל 2040 ששם לו למטרה לקדם התיישבות בפריפריה הגאוגרפית של ישראל בדגש על הגליל והנגב. בסיוע קק"ל, מדינת ישראל וגופים פילנתרופים נוספים ננקטו מספר צעדים משמעותיים לקידום ופיתוח ההתיישבות בערבה: שיפור ובניית תשתיות, קידום הרחבות יישובים ופרויקטים רבים לקידום החינוך והתעסוקה. כיום כמעט כל יישובי האזור פתוחים לקליטה במגוון סוגי התיישבות: בניה בהרחבות קהילתיות במושבים או קיבוצים מתחדשים, בנה ביתך בישובים קהילתיים וקליטה בקיבוצים השיתופיים.
קהילה
בין אם מדובר במושב חקלאי או קיבוץ שיתופי, בכל יישובי הערבה בולטות קהילתיות ולכידות חברתית אשר באות לידי ביטוי בחגים המשותפים ובאירועים אזוריים רבים במהלך השנה בשגרה ובחירום. הקהילה מאפשרת מעורבות ומעודדת פעילות התנדבותית בכל תחומי החיים ובכל גיל.
חיי התרבות והתוכן בערבה עשירים וכוללים הצגות, מופעים, הרצאות, חוגים, פעילויות לילדים, לנוער, לצעירים, למשפחות ולגיל השלישי. בערבה מתקיימים בכל שנה מספר פסטיבלים ואירועים גדולים המושכים קהל רב מרחבי הארץ והעולם כמו: יום פתוח בערבה – התערוכה החקלאית הגדולה בארץ, פסטיבל הסרטים הבינלאומי בצוקים, פסטיבלים והופעות בפארק תמנע, מרוצי אופניים ותחרויות ספורט ארציות ובינלאומיות ועוד.
חינוך
בערבה פועלים שני בתי ספר אזוריים:
מעלה שחרות –ממוקם בקיבוץ יוטבתה ונותן מענה לתלמידי א-י"ב המתגוררים בחבל אילות.
שיטים- הממוקם בישוב ספיר ונותן מענה לתלמידי א-י"ב המתגוררים בערבה התיכונה.
למרות המרחק ממרכז הארץ מערכות החינוך המקומיות עושות את המירב על מנת לגשר על הפערים ומציעות מגוון מסלולי לימוד: ממלכתי, אנטרופוסופי, סביבתי, דמוקרטי ובנוסף משקיעות משאבים רבים לחיזוק מגמות בולטות בתחומן כמו מחול, מדעים, טכנולוגיה, מוסיקה ועוד.
החינוך הבלתי פורמלי בערבה מקבל דגש רב הן מצד המועצות שמחזקות ומקדמות מגוון פעילויות, מסגרות ותנועות נוער והן מצד התושבים שלוקחים חלק ומעורבים במגוון פעילויות וועדות של החינוך הבלתי פורמלי לילדי הערבה.
תעסוקה
בראשית ימיה של הערבה התעסוקה העיקרית הייתה בחקלאות. החקלאות בערבה מהווה את חוד החנית של המחקר, הפיתוח והיישום של חקלאות ברמה העולמית והיא מקור גאווה לאומי.
בשני העשורים האחרונים התפתחו בערבה תעסוקות נוספות במגוון תחומים בהם: אנרגיה מתחדשת, מחקר מדעי, תיירות ויזמות.
בנוסף, רבים מתושבי הערבה עוסקים במגוון תחומים נוספים כמו: חינוך, הנדסה, מקצועות חופשיים במגוון רחב ומעורר השראה.
מפת יישובי הערבה
ספיר
ספיר, ישוב קהילתי כפרי, הנמצא בלב שטחה של המועצה האזורית ערבה תיכונה, הוקם ב-1978 וקרוי על שמו של שר האוצר דאז פנחס ספיר. הישוב משמש כמרכז האזורי של ישובי הערבה התיכונה וככזה נמצאים בו מירב השירותים האזוריים לתושבים כמו משרדי המועצה, בית הספר האזורי, מרכז קהילה ערבה, אולם מופעים אזורי וגם מתחם קאנטרי ובריכה חדישים.
פארן
מושב פארן עלה לקרקע בשנת 1976 והוא שוכן בשפכו של נחל פארן לנחל ערבה ומכאן שמו.
המושב ממוקם לאורך כביש 90 כביש הערבה כ – 100 ק"מ צפונית לאילת.
המושב הנו רב דורי (שלושה דורות) , ומתגוררות בו כיום 120 משפחות המקיימות חיי חברה וקהילה מפותחים מאוד, המשלבים בעשייה הקהילתית את כל הגילאים ואת כל פלחי האוכלוסייה.
באר אורה
באר אורה הוא יישוב קהילתי בערבה בין אילות לאליפז, כ-20 קילומטרים צפונית לאילת השוכן ליד שדה התעופה רמון. הישוב הוקם בשנת 2005 בסמוך לשרידי מחנה הגדנ"ע באר אורה והנו האחרון לקום בין יישובי חבל אילות. באר אורה מתאפיינת בסגנון בנייה ייחודי , הייחודיות שלה מתבטאת גם בהון האנושי אשר הגיע להתיישב בה.
צופר
מושב צופר החל את דרכו כהיאחזות נח"ל בשנת 1968, בשנת 1981 וארבע שנים לאחר האיזרוח עבר המושב לישוב הקבע בו נמצא המושב היום. מושב צופר הוא רב דורי (שלושה דורות) ומתגוררות בו כיום 110 משפחות - כ- 350 תושבים.
חזרת משפחות הדור השני והגעתם עם הנכדים היוותה זריקת עידוד משמעותית לחיי הקהילה בצופר והמושב מקיים חיי קהילה איכותיים.
קיבוץ גרופית
גרופית הינו קיבוץ חקלאי חילוני שהוקם על גבעה בתחומי המועצה האזורית חבל אילות בשנת 1963 והוא מונה כ-92 חברים. גרופית שומרת על צביון חיים שיתופי בתחומי החינוך, הבריאות והערבות ההדדית, בכל שאר התחומים דוגל הקיבוץ במתן חופש מקסימאלי לחבר וחיי הקהילה מתנהלים בפתיחות וסובלנות כלפי כל האוכלוסייה על זרמיה השונים.
קיבוץ קטורה
קיבוץ קטורה הוקם בשנת 1973, מיד בתום מלחמת יום-כיפור כקהילה שיתופית פלורליסטית עם גישה חיובית למסורת ישראל. בית הכנסת של הקיבוץ פועל בסגנון התנועה המסורתית בישראל וציבור גדול חוגג בו את חגי ישראל וכן טכסי בר-מצווה אישיים לילדי הקיבוץ. הקיבוץ שומר שבת במרחב הציבורי, שומר כשרות, ובימי סוכות כל חדר האוכל נודד לסוכה ענקית.
צוקים
הישוב הקהילתי צוקים הוקם בשנת 2004 על ידי גרעין של אנשים ממרכז הארץ, אנשים בגילאי ה- 40, שחפצו לעשות שינוי מהותי באורח חייהם הנוכחי תוך שילוב בשינויים בתחום עיסוקיהם. בסיס הרעיון היה הקמת יישוב קהילתי בסמוך לקומפלקס תיירותי שיהיה מורכב ממספר רב של מיזמים אישיים, וקיום אורח חיים מדברי המכבד את הטבע והסביבה.
קיבוץ יהל
קיבוץ יהל הוא הצפוני ביותר מבין קיבוצי הערבה הדרומית, הוא הוקם בשנת 1977 על ידי התנועה ליהדות מתקדמת ומונה כ-50 משפחות המנהלות חיי קהילה של ערבות הדדית, מפגשים חברתיים, ביטחון אישי ואיכות חיים. לחיי הקהילה חלק מרכזי ביהל ובה חיים זה לצד זה עולים חדשים, חילונים, רפורמים ואתאיסטים אשר לוקחים חלק בפעילויות הקהילתיות בקיבוץ.
קיבוץ נאות סמדר
קיבוץ נאות סמדר שוכן בגב ההר בנגב הדרומי, כ-70 ק"מ צפונית לאילת. הקיבוץ הוקם על ידי קבוצת חברים מירושלים שעזבו את העיר בשנת 1989 והתיישבו בנגב על מנת להקים קהילה לומדת שבה ייבחנו בפועל שאלות שעולות למראה הניכור ההולך וגובר בין בני אדם, הבורות של האדם ביחס לעצמו, מאבקי הכוח ואי שביעות הרצון בחיי הפרט.
קיבוץ נווה חריף
נווה חריף הוא קיבוץ חקלאי חילוני במתכונת הקיבוץ המתחדש, הנמצא כ-60 קילומטרים צפונית לאילת. הקיבוץ הוקם בשנת 1987 על ידי קבוצת צעירים עירוניים שרצו להקים קיבוץ תעשייתי, המשלב האידאולוגיה קיבוצית עם חיי תעסוקה מודרנית, אולם לאחר כעשור הגיעו מקימיו להבנה שאין יתרון יחסי לעיסוק בתעשייה בערבה והוחלט להסב את נווה חריף לקיבוץ חקלאי ובמקום הוקמו ענפי חקלאות כגון: מטעים, רפת, ולולי ביצים ופרגיות. במהלך השנים הקיבוץ עבר תהליכי הפרטה, אבל עם זאת שמר על אופי קהילתי וחברתי שיתופי המהווה דוגמא למודל קיבוצי עכשווי עם הפרדה בין עצמאות כלכלית לניהול ענפים משותפים ולבין חיי קהילה שיתופיים.